מקורות חברת מים בע"מ נ' חלץ מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ

החלטה

1.בפניי בקשת רשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקש, חלץ מושב עובדים להתיישבות שיתופית בע"מ.

2.הבקשה הוגשה במסגרת תביעה בה נתבע המבקש לשלם למשיבה, מקורות חברת מים בע"מ, סך של 224,629 ₪ בגין צריכת מים מעבר לכמות המותרת.

לטענת המשיבה בכתב התביעה, ההקצאה שניתנה למבקש לשנת 2002 (שהינה ההפרש בין ההקצאה הכוללת לבין הקצאת מי שפד"ן ) עמדה על כמות של 536,266 מ"ק ואילו בפועל צרך המבקש כמות של 714,215 מ"ק דהיינו כמות של 177,949 מ"ק מעבר לכמות המותרת בהתאם לתנאי הרשיון.

לפיכך, נטען שביום 21/2/2005 הטיל מנהל רשות המים על המשיבה תשלום מיוחד בגובה של 142,759 ₪, בהתאם להוראות סעיף 124א לחוק המים, התשי"ט- 1959 (להלן: "חוק המים") בגין צריכת מים העולה על הכמות המותרת להספקה על פי תנאי הרשיון.

משכך, בקשה המשיבה אישור ממנהל רשות המים בהתאם להוראות סעיף 124ד(א) לחוק המים ובקשה לגבות התשלום המיוחד מהמבקשת וביום 15/11/2005 אישר כן מנהל רשות המים. לטענתה, פנייתה למבקש לשם החוב לא נענתה ולכן הוגשה תביעה זו שכן סכום החוב עומד כיום על סך של 224,629 ₪.

3.המבקש הגיש בקשה לעיכוב הליכים בגין הסכם בוררות שנטען כי נערך בין הצדדים ולאחר שהסכימו הצדדים לפנות להליכי בוררות בפני מנהל רשות המים, חזר בו המבקש מהסכמתו.

אשר על כן, בקשה המשיבה לקבוע התיק לדיון בבקשת הרשות להתגונן שהוגשה על ידי המבקש וכך נקבע. בפתח הדיון חזר וטען המבקש כי לא ויתר על הליכי הבוררות, אלא שבמהלך הדיון חזר בו מטענתו זו ומשכך התקיים דיון לגופו בבקשת הרשות להתגונן.

4.בבקשת הרשות להתגונן טען המבקש שבהתאם לתנאי הרשיון הוקצו לו 817,870 קו"ב לחקלאות אשר כללו גם 350,000 קו"ב מי שפד"ן.

לפיכך, והואיל והמשיבה ספקה למבקש סך כולל של 714,215 קו"ב מים בלבד טען שצרך 172,055 קו"ב פחות ממה שהוקצה לו.

לגרסתו לא יכול היה לדעת שאין בכוונת המשיבה לספק לו מי שפד"ן ולכן לא היתה לו כל ברירה אלא, להמיר מי שפד"ן במים שפירים.

כן טען המבקש שככל שהיה חורג ממכסת המים, הרי שהמשיבה היתה דואגת לסגור השיבר מבעוד מועד ואף הוסיף וטען כי לא קיבל כל הודעה מנציב המים לפיה ניתנת לו ההזדמנות להביא בפניו טענותיו ולראשונה נודע לו על כוונת המשיבה ביום 30/10/2006.

אשר על כן, עמד המבקש על טענתו לפיה לא חרג ממכסת המים שהוקצתה לו.

מנגד טענה המשיבה, שדין הבקשה להידחות, שכן לטענתה מדובר בתשלום מיוחד שנקבע על ידי נציב המים ולא על ידה. לגרסתה, בהתאם להוראות סעיף 124 לחוק המים ניתנה למבקש זכות לטעון טענותיו בפני נציב המים ואף אם לא עשה כן, הדרך לערער על החלטה זו של נציב הצים הינה באמצעות פניה לבית הדין למים בלבד.

בהתייחס לטענות המבקש לגופן, טענה המשיבה כי מי השפד"ן ניתנו למבקש באופן חריג ובתנאי שהוא יישא בעלות החיבור המיוחד לשפד"ן.

לעניין טענת המבקש לפיה כי נדרשה לסגור המים ככל שהיתה חריגה מההקצאה, טענה שאין לה כל חובה כזו בהוראות ההסכם ועל המבקש לדעת בעצמו מה הצריכה המותרת ומתי חרג ממנה ואף הוסיפה שאין להידרש לטענות שעלו לראשונה בחקירה.

5.דיון

 כידוע, התכלית החקיקתית של הליך סדר הדין המקוצר הינה "למנוע דיון בתובענה רק אם ברור הדבר ונעלה מספק, שאין לנתבע כל סיכוי להצליח בהגנתו". (ע"א 9654/02 חב' האחים אלפי בע"מ נ' בנק לאומי לישראל, פ"ד נט (3) 41, 46 (2005); ע"א 544/81 מנחם קיהל בע"מ נ' סוכנות מכוניות לים התיכון בע"מ, פ"ד לו (3) 518, 524 (1982); וראה ע"א 3374/05 אוזן נ' בנק איגוד לישראל בע"מ, (טרם פורסם - 1.5.06); י. זוסמן, סדרי הדין האזרחי (מהדורה שביעית, 1995), 675; א. גורן, סוגיות בסדר הדין האזרחי (מהדורה שמינית, 2005) 375).